לפני 23 שנה נולד בני הבכור. כאם צעירה, נשמתי לרווחה.
בדיקת האפגר הייתה מצוינת. הילד נולד בריא ושלם - הלידה עברה בשלום - אפשר להירגע.
באותה תקופה לא שמעתי כלל על בעיות קשב וריכוז ולא שיערתי בנפשי עד כמה הן יכולות להשפיע על החיים.
בני אובחן כלוקה בקשיי קשב וריכוז והיפראקטיביות רק בכתה א' .
עד אז חווה חוויות קשות וצבר רגשות של תסכול רב ואכזבה מעצמו, דימוי עצמי נמוך וכעס כלפי עצמו וכלפי הסביבה
יותר ויותר ילדים בעידן שלנו מאובחנים ומוגדרים כסובלים מבעיות קשב וריכוז (ADD ו - ADHD).
תחת הכותרת הרחבה הזאת "בעיה של קשב וריכוז" מסתתרים קשיים שונים ומגוונים: היפראקטיביות, בעיות שינה, הפרעות שיווי משקל, קשיים מוטוריים, קשיים בקשב מתמשך, מיקוד יתר בקשב, העדר גמישות, העדר ויסות רגשי, קושי בתכנון וארגון, קשיי זיכרון, קשיים חברתיים, ועוד...
הפרעה אחת של קשב וריכוז אינה דומה לאחרת ואצל כל ילד הסובל מבעיה זו הקשיים מתבטאים בצורה שונה. ילד הסובל מבעיה של קשב וריכוז נתקל בקשיים רבים, לעיתים בתחום הלימודי, לעיתים בתחום החברתי, לעיתים באינטראקציה שלו עם עולם המבוגרים ולעיתים בכמה קשיים גם יחד.
בשנות חייו הראשונות עד שנעשה לו אבחון לאיתור הבעיה עלול הילד שיש לו בעיית קשב וריכוז לפתח דימוי שלילי על עצמו ,לחשוב על עצמו מחשבות כגון: "אני טיפש", " איש אינו אוהב אותי", אני ילד רע" ועוד - בהתאם להד שמגיע אליו מהסביבה ולניסיון שהוא צובר.
דימוי שלילי זה הופך להיות "בת הקול" בבטנו של הילד - "בת קול זו מלווה את הילד בעולם ומשבשת את חייו.
מכאן ניתן להבין שיש חשיבות רבה מאוד לגילוי מוקדם של בעיות קשב וריכוז.
למעשה, גילוי מוקדם יכול לעזור לנו להבין את הילד, לטפל בתופעות שמתגלות ואף לפתח אסטרטגיות להתמודדות טובה יותר שלנו ושל הילד עם קשת התופעות המתלווה למונח:"בעיית קשב וריכוז"
אך אליה וקוץ בה: לצערי הרב, אבחון של בעיות קשב וריכוז נעשה בדרך כלל כשהילד מגיע לכיתה א' - הנירולוגים אינם מוכנים לחוות דעה בגילאים צעירים יותר.
כאם לשלושה בנים (גדולים כבר) הסובלים מקשיי קשב וריכוז וכמטפלת הוליסטית בקשיי קשב וריכוז, אני מזהה כמה סימנים שניתן לראותם בגילאים צעירים (שנה ומעלה) כנורת אזהרה.
1. הילד כבר בן חצי שנה ומעלה,עבר את כאבי הבטן של שלושת החודשים הראשונים וממשיך לבכות הרבה.(קשיי התארגנות במרחב, רגישות יתר, קושי בויסות התחושות, היפוטוניה - רפיון שרירים ,או טונוס גבוה של שרירים).
2. הילד מתעורר משנת הלילה שלו כמה וכמה פעמים.(חוסר איזון, רגישות יתר שמיעתית, בעיה בויסות התחושתי, היפראקטיביות , היפוטוניה - רפיון שרירים ,או טונוס גבוה של שרירים)
3. באופן קבוע שנת הצהריים של תינוקכם היא קצרה מאוד, אינה שקטה וכל רחש קל מעיר אותו.(כמו בסעיף 2)
4. ילדכם כבר בן שנתיים, למד מזמן ללכת ובכל זאת הוא נתקל בחפצים ונופל הרבה (מוסחות גבוהה או מיקוד יתר, קשיי התארגנות במרחב, קשיים של הבנת רצף, קושי בויסות תחושתי)
5. בדקתם אצל הרופא, הילד שומע היטב ובכל זאת כשאתם פונים אליו לוקח לו זמן רב להתייחס ולעיתים נראה כאילו אינו שומע. (מיקוד יתר או מוסחות גבוהה)
6. לילדכם יש נטייה לכאבי בטן רבים, מחלות ילדים בלתי פוסקות וכאבי ראש ללא סיבה ברורה (קשיי התארגנות במרחב הגורמים לו להיות מוטרד, מחשבות שליליות, חשיבת יתר, דאגה, כעס).
7. ילדכם אינו אוהב להיות בסביבה לא מוכרת ומעדיף תמיד את המוכר והידוע (מוסחות גבוהה, רגישות גבוהה, דאגת יתר וחשיבת יתר).
8. ילדכם נוטה להתפרצויות זעם לעיתים קרובות (אימפולסיביות, מוצפות של מחשבות ורגשות).
9. פחדים רבים שהם מעבר לפחדי הגיל, או שהילד לחלוטין אינו פוחד עד כדי טיפוס במקומות מסוכנים או קפיצה ממקומות גבוהים (רגישות גבוהה, קשיי התארגנות במרחב, חוסר איזון, קושי בויסות תחושתי, אימפולסיביות רבה).
10. ילדיכם צריך שדברים יעשו באופן מסוים אחרת הוא מוטרד (קשיי רצף והתארגנות, מוסחות גבוהה)
11. כאשר ילדכם נופל נפילה חזקה הוא אינו בוכה כלל או שמנגיעה פעוטה ביותר הוא בוכה. (קושי בויסות התחושתי, תת רגישות או עודף רגישות תחושתית)
12. הילד מסרב לגעת בחול, בבוץ, בחומר, בפלסטלינה, או שהוא מרגיש צורך לחוש חומרים אלו עד כדי כך שיכול אפילו לאכול מהם (קושי בויסות תחושתי)
13. לילדיכם מפריעים שרוכי הנעלים או אריג מסוים של חולצות. (רגישות יתר תחושתית)
אם 4 מתוך התסמינים שמופיעים כאן נמצאים אצל ילדיכם והרופא אינו מוצא סיבה אחרת לתסמינים - נורת האזהרה מאותת לכם.
מה ניתן לעשות?
ראשית להבין שקיימת בעיה ולהשתדל להפחית כעסים ולמצוא אסטרטגיות לעקוף את הבעיה - למצוא אותן בעצמכם או להיעזר באיש מקצוע
למשל, אם לילד מפריעים שרוכי הנעלים,במקום לכעוס עליו אנו יכולים מראש לקנות לו נעלים ללא שרוכים (עם סקוץ).
לבני האמצעי הייתה בעיה של מוסחות גבוהה. בכל בוקר כאשר מיהרתי להביא אותו אל הגן הוא התמהמה והתמהמהות זו גרמה לי לאיחור רב לעבודה.
כאשר הבנתי שהוא פשוט מוסח ואינו יודע למקד את עצמו בפעולות הפשוטות של הבוקר (להתלבש, לצחצח שיניים וכו') ציירתי לו על דלת הארון את סדר הפעולות שעליו לעשות.כשדעתו הוסחה הוא הלך לדלת הארון ומייד הבין מה עליו לעשות כדי להתארגן ליציאה מהבית
אפשר לפנות למרפאה בעיסוק לגיל הרך ויחד לעבוד על ויסות התחושות של הילד, על ההתארגנות במרחב, על רצף ועוד.
עבודה כזאת בגיל צעיר יכולה לעזור לילד מאוד להבין מה קורה לו, להגביר את האמון בעצמו (עם ההצלחות) ולהוציא החוצה את יכולותיו וכישוריו שלא באו לידי ביטוי עד עתה.
זכרו, כל ילד הוא יחיד ומיוחד. כדי לעזור לילדכם עליכם למצוא את מה שמתאים לו
מוזמנים לבלוג שלי
http://rutital.blogspot.com/
רותי טל קול הלב-מאמנת אישית פסיכותרפיסטית הוליסטית,מתקשרת, מנחת קורסים וסדנאות לחיבור אל הייעוד ואל הנשמה
